לקראת מפגש הדרכת הורים אני תמיד סקרנית:
עם איזו אנרגיה יגיעו ההורים היום?
האם במהלך השבוע שחלף נמשכה מגמת השיפור בבית והם יגיעו מרוצים ומלאי סיפוק, או שמא הפעם יכנסו עם פנים נפולות אחרי שבוע מאתגר?
כשמורן ואבנר נכנסו לקליניקה, הרגשתי שבשונה מהמפגשים האחרונים, בהם העידו על שיפור משמעותי ביחסים עם הילדים, הפעם משהו מכביד עליהם.
"השבוע היה פחות מוצלח" – פתח אבנר – "היו כמה אירועי משמעת, ועם גיא היה לי אירוע במיוחד לא נעים כשהיה אצלו חבר".
"ספר לי מה קרה" – אני מבקשת.
אבנר מספר שבאחד הימים גיא (בן 6.5, תלמיד כיתה א') ארח אצלו חבר אחר הצהריים. הם שיחקו יפה. בשלב מסוים אבנר ניגש להכין להם ארוחת ערב. גיא וחברו הגיעו למטבח, ובשלב הזה גיא החל להציק לאבנר, והחל לתת לאביו מכות קלות על הטוסיק תוך שהוא מתגרה בו קלות גם במילים. גיא היה משועשע ביותר מהתנהגותו, אבל אבנר ממש לא. הוא ביקש מגיא שוב ושוב להפסיק, אך גיא המשיך בהתנהגותו תוך כדי שהוא צוחק ועולז. אבנר הרגיש איך לאט לאט מד העצבנות שלו הולך ועולה.
"הייתי נבוך בשביל גיא: מה זו ההתנהגות המטופשת הזו? אפילו החבר שלו לא צחק, וראיתי בהבעת הפנים שלו שלא נעים לו לראות את ההתנהגות הזו של גיא כלפי. ביקשתי מגיא להפסיק, וניסיתי לא להתעצבן עליו, כי באמת שלא רציתי להביך אותו ליד החבר שלו. אבל כשהוא המשיך, וכבר ממש הכאיב לי, אני מודה שכבר לא יכולתי לסבול את זה: תפסתי אותו ביד בכעס, לקחתי אותו לחדר שלו וצעקתי עליו. הוא כמובן נפגע ממני ובכה. אמרתי לו שכשהוא ירגע הוא יכול לחזור ולהצטרף אלינו לארוחת הערב.
פעלתי נכון? לא נכון? אני כבר לא יודע… ניסיתי להיות סובלני, לא רציתי לפגוע בכבודו, אבל עד שלא עשיתי מה שעשיתי כלום לא עזר. מה הייתי אמור לעשות?".
שתי שאלות יכולות לעזור להורים לזהות מה התגובה הנכונה במקרים כאלה ודומים:
1. האם ההתנהגות של גיא מקובלת על אבנר?
התשובה: ברור שלא. זו לחלוטין התנהגות שלילית בעיני האבא.
אם כך, הרי לכם כלל מאוד פשוט: כשהילד מתנהג באופן שבעינינו הוא שלילי – ההורה יגלה אפס סובלנות להתנהגות הזו, שאינה מקובלת עליו.
אין שום טעם וצורך לגלות במקרים כאלה סובלנות או סלחנות, משום שאם ננהג כך – המסר שלנו לא יהיה ברור, ורק נטעה את הילד שהוא יכול להמשיך בהתנהגות שלו. אם נבליג ונבליג מה שיקרה בסוף זה שנתפרץ על הילד בחמת זעם. וזה – חבל.
לכן *עדיף להפסיק את ההתנהגות השלילית מיד עם הופעתה, לאחר שנתנו אזהרה מתאימה מראש*.
2. אבנר לא רצה להביך את גיא. בגלל נוכחות החבר הוא חס על כבודו השאלה היא: האם גיא חס על כבודו שלו עצמו? ועוד יותר חשוב: האם גיא חס על כבוד אביו?
התשובה: ברור שלא. גיא גילה בהתנהגותו זלזול בכבודו של האב, והביך את אביו לעיני חברו. בתוך כך, על פי תגובת חברו הנבוך, הוא כנראה גם פגע בכבודו שלו. לא נראה שחברו העריך באופן חיובי את ההשתטות הלא נעימה שלו.
אם כך, הרי לכם כלל מאוד פשוט: כשהילד מתנהג באופן שאינו מכבד את ההורה (ואת עצמו) – אין שום הצדקה לכך שההורה יחוס על כבודו של הילד.
לכן, גם אם זה מתרחש לעיני אחרים *עדיף להעמיד את הילד במקום ולהבהיר לו שהתנהגותו חייבת להיפסק מיידית*. יתכן שזה יבייש את הילד במידה מסויימת, אך מול האפשרות השנייה (שזה הוא מבייש את ההורה שלו) זו האפשרות העדיפה.
ילדים לומדים מהר מאוד באילו נסיבות הם יכולים להרשות לעצמם לפרוק עול ולהתנהג בזלזול ודרישות ההתנהגות של הוריהם. הרבה פעמים הנסיבות הן כאלו שיש בהן קהל. מדוע? התשובה פשוטה: כי אלו נסיבות שבהן ההורה חש (משום מה) אי נעימות להפגין את סמכותו ולהציב גבולות. ותהיו בטוחים – הראשון שיזהה את הפירצה הזו בהצבת הגבולות הוא הילד עצמו, והוא הולך לנצל את זה עד הסוף…
אז בפעם הבאה שקורה לכם מקרה דומה, בו הילד שלכם עוטה את פרצופו הזדוני והקורא תגר, ו"עושה לכם פאדיחות" לעיני אחרים, זיכרו שהוא בונה על זה שבנסיבות האלו אתם תימנעו מלהיכנס איתו לחיכוך. בואו לא נטעה: הוא יודע שההתנהגות שלו שלילית, אך יותר מכך: הוא זקוק לכך שתציבו לו גבול ברור! כי בד בבד ולצד זה שההתנהגות שלו (לכאורה!) משעשעת אותו, בו בזמן היא מעוררת בו מצוקה פנימית ואי נוחות.
ובדיוק בגלל זה, אין לכם ברירה אלא להבהיר לו מהם גבולות ההתנהגות המותרים. כך הוא ילמד שגם בנסיבות כאלה עדיף לו שלא "להתעסק" אתכם…