מכתבי תודה

"אמא ,אבא, אני כבר עושה לבד, איזה כיף לי ועכשיו במקום חיתולים אפשר לקנות לגו" זה המשפט שחתם את המסע המאתגר שלנו כהורים בתהליך הגמילה

דפנה שלום, חודש עבר מאז שהיינו אצלך לגבי נ' בן שנתיים ו-9 חודשים שנגמל מיידית מפיפי, אך פחד מאוד לשבת על האסלה לקקי והיה מבקש

היי דפנה, ברצוני לעדכן אותך על ההתקדמות של א'. היינו אצלך לפני כחודש ביום שישי הדרכת אותנו מה לעשות ומה להגיד, על מנת שיעשה קקי

מה אוכל לכתוב לך דפנה יקירה, שום מילה שאכתוב או אומר לך.. לא יוכלו לתאר את גודל ההרגשה. הצלת את נפשי המיוסרת לאורך זמן, הצלת

הי דפנה, מה נשמע? כמו שהבטחתי אני מעדכנת. אז כבר עברו שבועיים וחצי ואנחנו כבר די חזקים עם התהליך. זה ממש לא ייאמן ההבדל בין

שלום דפנה, הגענו אליך אבודים, כשברור לנו שאנחנו עושים משהו לא נכון. 3 חודשים של גמילה שלא התקדמו לשום מקום. מ' בן 3 וחצי הבין

תבורכי! האוצר שלנו עשה בשירותים ותחתוניו נקיים כבר שלוש פעמים. מתמוגג מסיפוק ומהתרגשות. תודה תודה! (מיסרון מהוריו של אופיר בן הארבע ושלושה חודשים, שהיו איתו

(1) שלום דפנה, אנחנו חוששים שלבנינו ע. הייתה חווית גמילה טראומתית מקקי במסגרת הגן הקודם. כיום הוא סובל מהתאפקויות קשות, עצירויות המלוות בכאבים ובסבל. התייעצנו

שלום דפנה, אמנם אני כותבת לך מאוד באיחור, אבל אני חייבת להודות לך על השינוי בחיינו,ולכן מוטב מאוחר מאף פעם. הגענו אליך בסוף ספטמבר ליעוץ