(1) שלום דפנה,
אנחנו חוששים שלבנינו ע. הייתה חווית גמילה טראומתית מקקי במסגרת הגן הקודם.
כיום הוא סובל מהתאפקויות קשות, עצירויות המלוות בכאבים ובסבל.
התייעצנו עם הפסיכולוג החינוכי של המועצה ועם הגננת וקבלנו אתם החלטה להוריד
לחץ, לשחרר את הילד, לתת לו תחושת בטחון ולחכות ולראות לאן זה יתפתח. מאז חלפו
כמה חודשים אך לא השתנה דבר. להפך זה רק החמיר ממצב של עשיית הצרכים במכנסיים
במקום מסתור למצב של התאפקות ועצירות כמו בהתחלה. רגרסיה.
בעיות חברתיות בגן כמובן גם מתחילות לתת את אותותיהן, ילדים כבר מבחינים בבעיה
ומתחילים ללעוג.
הילד נרגז, לחוץ ולעתים אף אלים כלפי ילדים אחרים וגם כלפינו, אנחנו סבורים
שזה כתוצאה מן המצב.
החלטנו להתקדם עם הטיפול ולחפש מומחה לעניין, הגעתי לאתרך דרך מאמרים ונבירה
באינטרנט.
אנחנו מאוד רוצים לקבוע פגישת יעוץ בהקדם ולשים קץ לסבל הפיזי ולמנוע את
הבעיות החברתיות הצפויות.
אנא עזרתך.
תודה!
נ' וא'
(2) דפנה בוקר טוב!
אמנם עבר רק שבוע מאז פגישתינו אך אנחנו נמצאים כבר במקום אחר לגמרי ורצינו
לעדכן אותך.
השיחה הראשונה עם ע. שחררה אותו והוציאה אותו לחופשי. זה היה כל כך ברור
וטבעי. בדיעבד, נראה כי הוא חיכה להכרזה כזו שתגאל אותו.
כבר ביום למחרת הושבנו אותו ל"התרגל" וכך במשך השבוע. הבוקר זה קרה בצורה
מלאה, הוא ישב ועשה ושמח ואנחנו יחד אתו.
אנחנו יודעים שעדיין לא סיימנו את העבודה אבל אין ספק שהחלק הקשה מאחורינו.
ישנה הצלחה גם בגן. הגננת והצוות שיתפו פעולה אתנו באופן יוצא מהכלל ומלאו אחר
"הוראות ההפעלה" שלך 🙂
חשוב לציין כי השקפתך שחררה גם אותנו כהורים וגרמה לנו להבין שבסה"כ ההיגיון
הבריא והאינטואיציה עובדים. הדרך הפשוטה והברורה פשוט עובדת!
אנחנו מודים לך מאוד ופועלים להבאתך להרצאה כאן במערכת החינוך של הקיבוץ.
נמשיך לעדכן אותך בהמשך.
תודה!
נ' וא'