לדפנה,
הגענו אלייך לפני מספר חודשים בעקבות בעיית גמילה של בננו הקטן שהיה בן שלוש
ושלושה חודשים.
היינו נואשים, בננו היה גמול מפיפי באופן מושלם (יום ולילה) במשך שנה, אך מקקי
לא הצלחנו לגמול אותו. בהתחלה ריחמנו עליו, הוא חשש ולא רצינו לגרום נזקים, אז
אפשרנו לו לעשות קקי בטיטול, אחר כך הורדנו את הטיטול במחשבה שזה ישנה את
ההרגל, אך הוא בתגובה עשה קקי בתחתונים.
בכל פעם שדיברנו איתו על כך שלא עושים קקי בתחתונים ושצריך ללכת לשירותים, הוא
היה מביא את עצמו לכדי עצירות שנמשכה ימים ארוכים, אז הפסקנו לדבר על זה, והוא
פשוט המשיך לעשות קקי בתחתונים. בכל פעם שיצאנו מהבית מילאנו תיק עם תחתונים
למקרה שיתפספס לו או שהוא יכתים את התחתון בקקי. בחופשה האחרונה שאליה נסענו
ארזנו ליומיים כ-15 זוגות תחתונים בשבילו, היה אפילו מצב בו נדרשתי להחליף לו
תחתון בתא הלבשה בזמן שקניתי לו בגדים, כי תוך כדי מדידת הבגדים הבחנתי שהוא
ליכלך את התחתון עם צואה.
לגן עירייה לא רשמנו אותו, כי חששנו ממבוכה מצדו ברגע שיתפספס לו, גם לחברים
פחדנו לשלוח אותו לבד מאותה הסיבה.
הטירוף הזה כאמור נמשך שנה שלמה, שנה שבה היינו במצוקה גדולה ולא היה לנו כל
פתרון.
התייעצנו עם המשפחה, עם צוות הגן, עם רופאת המשפחה, ושום דבר לא עזר.
דרך שיטוט באינטרנט הגענו אלייך דפנה, לא הכרנו לפני ולא היו לנו המלצות
מחברים/ מכרים, אז הלכנו ע"פ האינטואיציה. קראנו את הדברים שאנשים כתבו לך
באתר והזדהנו מאוד, רצינו גם להיות שם, להיות אלו שכותבים על תהליך של גמילה
שהסתיים בהצלחה.
לא האמנתי שנצליח כל כך בקלות, שחווית כישלון שליוותה אותנו במשך תקופה כל- כך
ארוכה תסתיים בהצלחה כה גדולה ובמהירות כה רבה.
כשבננו ישב בפעם הראשונה על האסלה לא האמנו, זה היה מראה כה מרגש, שהפך במהרה
לשגרה. לא התקשרתי מייד כדי לעדכן כי חששתי שמשהו אולי ישתבש, אך לא, בננו
היום יודע כי קקי עושים בשרותים ואין כל אפשרות אחרת.
אז אני כותבת לך כדי לומר תודה ענקית על הסיוע ואני גם מבקשת שתפרסמי את המכתב
באתר, למען אותם הורים שנמצאים במצב בו אנחנו היינו לפני מספר חודשים, הורים
שמחפשים פתרון ולא יודעים כמה שהוא פשוט.