מה אוכל לכתוב לך דפנה יקירה, שום מילה שאכתוב או אומר לך.. לא יוכלו לתאר את
גודל ההרגשה.
הצלת את נפשי המיוסרת לאורך זמן, הצלת את נפשו של בני יקירי, הלו הוא כל עולמי.
בני בן ה 4.5, ילד בריא, חכם וטוב לב, גמול לכאורה כבר שנתיים, אך כשהיה רוצה
לעשות קקי, היה מבקש חיתול ולא מוכן בשום אופן לשמוע על אסלה!!
מבחינתו האסלה היתה מפלצת אוכלת אדם ואת הקקי שלו, ומכאיבה.
לימדת אותי בפגישה איך להפוך אותה לחברתו הטובה ביותר, ואת חדר השרותים בבית,
לחדר המבוקש ביותר!
והיום, תוך ימים ספורים זה קרה, הילד ניגש לבדו לשירותים, פשט את מכנסיו ישב
על האסלה וצעק לי ״אימא, בואי תראי אני עושה קקי!!״ ניגשתי אליו חסרת אמונה,
בדקתי, ואכן הילד עשה.
אנחנו עדיין בתחילתו של התהליך, עד להשלמה ומיומנות מלאה, אך את הגרוע מכל
עברנו. הילד הרגיש ולמד שזה בכלל לא נורא. דווקא כיף והוסיף ״אימא עשיתי קקי
בשרותים אני כבר גדול, לא כואבת לי הבטן אז אני רוצה לחזור לישון בחדר שלי ולא
איתך. כן אימא, אני כבר ילד גדול״!
דפנה יקירה, כמה חבל שהייתי סקפטית ולא פניתי אלייך מזמן, אך עדיף מאוחר מאשר
אף פעם. צר לי שאינני רושמת לך את שיבחי התודה בשמי בדף הפייסבוק, אך כפי שאת
כבר יודעת, רוב מכריי אינם מודעים לבעיה וארצה שישאר כך.
בכל זאת ארצה למנוע מילדים והורים אחרים את הסבל הנורא ואשמח אם תפרסמי את
הודעתי האישית, רק בעילום שם.
המשיכי לעשות חייל.
ת-ו-ד-ה