הי דפנה,
שמי —-, שמעתי עלייך מחברה, קראתי את "היענות לצרכים" ומאוד התחברתי לגישה
שלך. ממש רציתי לשמוע יותר וכשגיליתי את "הורות מובילה" הרגשתי כאילו נפל
בחלקי אוצר.
לקראת סיום הקריאה שלו, התחושה רק הולכת ומתחזקת והרגשתי שחייבת לכתוב לך
ולספר לך על השפעות שני הספרים.
ראשית, בעקבות "היענות לצרכים" ובעידוד החברה החלטנו שתינו לגמול את בנותינו
בנות שנה וחצי בפסח. לאחר ימים ראשונים עם הצלחות חלקיות, תדירות מתן השתן
ירדה ושיעור הפספוסים עלה עד ליום הקיצוני שבו בתי נתנה שתן, בפספוס, רק
פעמיים. נותרו ימים בודדים לסיום החופשה וממש דאגתי איך תיראה החזרה לגן
ולגננת הסקפטית שחשבה, כמובן, שמוקדם מדי לגמול והילדה לא בשלה… אבל כמו
התיאור של החושך הגדול ביותר שקודם לזריחה, חווינו יומיים אחרונים נפלאים
רוויי ביקורים בשירותים והצלחות של פיפי בסיר ואני נפעמת ממנה, מהתהליך.
מרשה לעצמי גם להיות די גאה בעצמי. יודעת שיהיו עוד הפוגות ורגרסיות, אבל
יודעת שעלינו על הדרך הנכונה וכל כך מאושרת מהמתנה שקיבלנו כולנו. תודה לך!!!
במקביל, אני קוראת את "הורות מובילה" ומזהה כבר כ"כ הרבה הזדמנויות לשפר
ולטייב את התהליך החינוכי ומערכת היחסים שלנו.
אני מזדעזעת לחשוב שחלק מהסוגיות הרגשיות המעסיקות אותי כבוגרת עלולות להיות
קשורות להתנהגויות הוריות לקויות שחוויתי בילדותי, אך זה נותן לי המון למחשבה
– על עצמי, אבל בעיקר על מה שאני רוצה להעניק לבת שלי.
אין לי מילים לבטא את גודל הכרת התודה וההערכה שלי לכך ששיתפת וחלקת בשפה כל
כך נהירה ועניינית את הידע שלך.
זו שליחות מדרגה ראשונה. תודה תודה תודה, חג שמח, והמשיכי להפיץ את האור שלך
לעולם.