לפני זמן מה היינו אצלך לפגישת יעוץ והדרכה. מזה כשנה אנו אובדי עצות לגבי בעיית גמילה אצל בננו בן ה-5, יואב. התחלנו לגמול את יואב בגיל 4 מהחיתולים, כיוון שלתחושתנו הוא עדיין לא היה בשל לכך עד אז..(כמה טעינו בתפיסה זו, לו רק ידענו אז על התאוריה ועל הגישה שלך…). תוך שבוע נגמל יואב מעשיית פיפי בחיתול בשעות היום, ולאחר תקופה לא ארוכה גם בלילה. עם הקקי הייתה לנו בעיית גמילה קשה; יואב סירב לשבת ולהתרוקן בשירותים, הוא היה מתרוקן בתחתונים מספר פעמים ביום, ולמרות: הבקשות, ההסברים, התחינות, הפרסים, הכעסים, הסבלנות וההתעלמות מצידנו, לא הצלחנו לגרום לו לשבת בשירותים ולהתרוקן כהלכה.
התחילה שנת הלימודים, יואב החל ללכת לגן טרום חובה. במשך שנת הלימודים כולה, בלי הגזמה, הלכנו יום יום לגן לנקות את "הפנצ'רים" ולפעמים אף פעמיים ושלוש באותו יום לימודים. אין לתאר את התסכול והמצוקה שחשנו, כאב לנו מאד על הילד שכן חשנו שאף הוא מתוסכל מכך שאיננו יודעים לתת לו את המענה הנכון והמתאים בתהליך הגמילה שלו.
החלטנו לפנות למומחים: רופאת הילדים בקופת חולים, רופא נוירולוג מיחידת התפתחות הילד של הקופה, פסיכולוגית התפתחותית של הקופה ואף פסיכולוגית פרטית, יועצת ממכון אדלר… כולם טענו שיש פה בעייה רגשית המשליכה על תהליך הגמילה ומונעת מהילד להפוך לגמול ולעצמאי. מלבד שיחות לא קבלנו כל פתרון מעשי ויישומי (רופאת הילדים המליצה למשל, לתת לילד משלשלים ש"אולי אם זה יבוא בקלות, הילד יסכים לשבת ולעשות בשירותים…" למותר לציין שמספר התחתונים והמכנסיים שהיינו צריכים לשטוף הכפיל את עצמו כך גם לנקות את הילד, דבר לא השתנה, מה גם שלילד מעולם לא הייתה בעיה של עצירות ברוך השם). המונח "קושי רגשי" הוביל אותנו לנסות את הגישה ההוליסטית של הרפואה המשלימה; פנינו לטיפולים בדיקור סיני (7 מפגשים) שעזרו לשפר את תאבונו של הילד ואת יכולתו הוורבלית אולם לא עזרו בגמילה, טיפלנו בפרחי באך…
דפנה, דבר לא עזר. ימים שלמים התהלכנו בתחושה שאולי יבוא יום ו"האסימון יפול לילד", חיכינו עד בוש…הפנייה אליך היתה רגע לפני שהרמנו ידיים…
מה נאמר לך, דפנה, לשבת ולהאזין לדברייך היה כ"מים קרים על נפש עייפה ומדוכדכת"…יצאנו מהמפגש איתך בתחושה ובידיעה שסוף כל סוף מישהו מדבר לעניין, מציע פיתרונות מעשיים ופשוטים כל כך. נדהמנו מהכנות ומההגיון שבדברייך, וחשנו כיצד המהפך קונה שביתה בליבנו ובנפשנו: יצאנו לדרך חדשה!
אנו ברוך השם כבר בעיצומו של תהליך הגמילה בהדרכתך, ולא מאמינים למראה עיננו: הילד יושב בשירותים ועושה קקי, ואפילו ניגש מיוזמתו ומבקש לשבת בשירותים… מה יש לומר? "היינו כחולמים"…
נודה ונתוודה, היה פיספוס אחד ויחיד מאז שהחלנו בתהליך, רק בגלל שלא הקפדנו על אחת מההוראות…לא חזרנו על הטעות. להיפך, הפספוס שקרה באשמתנו רק חיזק בנו את הנכונות לדבוק בדרך להצלחה בה התחלנו, ובה אנחנו מאמינים בכל מאודנו.
דפנה, לבקשתך, אני מפרסמת את החוויה שלנו ולו רק כדי לגרום להורים אחרים להתעורר ולהתעשת פן יהיה מאוחר! על בשרנו ועל בשר הילד חווינו את התפיסות המודרניות הקלוקלות הדוגלות בהמתנה לבשלות, ומעודדות "לזרום" עם הילד בתהליך הגמילה מהחיתולים. כמה עוגמת נפש וצער היו נמנעים מאיתנו, לו נחשפנו לשיטתך שנה אחת קודם ואפילו כבר בינקות…
אנו חייבים לציין, שתהליך הגמילה מעניק לילד כל כך הרבה ביטחון ושמחה, קומתו נזקפה והוא מנסה בהדרכתנו ובתמיכתנו מיומנויות חדשות שקודם לא העז… ובהצלחה!
היום איננו יכולים לסבול בעין, את כל אותם זאטוטים בני 3-4 המתהלכים בגאון כשחיתול לגופם, נעדרי התובנות שיכלו הוריהם להעניק להם לו רק ידעו…
הוסיפי לעשות חיל, ולהאיר עוד עיני הורים רבים,
בהערכה ובתודה,
ההורים של יואב.