גמילה מחיתולים לילדים עם עיכוב התפתחותי

כיצד מותאמת גישת "היענות לצרכים" לילדים עם עיכוב התפתחותי?

ילדינו באים לעולם שונים זה מזה. לכל ילד מזג, תכונות אופי, אישיות, מראה ופוטנציאל מולד משלו בתחומי ההתפתחות השונים – המוטורי, הקוגניטיבי והרגשי-חברתי. כל אחד יחיד ומיוחד.

עם זאת, במנעד הרחב הזה, אנו גם מאוד דומים זה לזה. יש בינינו הרבה יותר מן המשותף מאשר מן המפריד והשונה.

איני באה מתחום החינוך המיוחד ואיני מומחית לילדים בעלי עיכוב התפתחותי, אך אני יודעת דבר או שניים על גמילה מחיתולים. על סמך הידע שצברתי בנושא, על סמך הניסיון הטיפולי שרכשתי וגם על סמך ההיגיון הבריא, אני יודעת שגישתי לתהליך הגמילה מחיתולים עשויה להתאים גם לילדים שהתפתחותם נפגעה או שהיא מעוכבת.

גישת עיצוב ההתנהגות

תפישתי מבוססת על הידע שנצבר בעבודה עם ילדים מעוכבי התפתחות, שממנו עולה כי גישות של עיצוב התנהגותי (חיזוקים למיניהם) מביאות הישגים לא מבוטלים, עם ילדים בכלל ועם ילדים מעוכבי התפתחות בפרט.

הגישה ההתנהגותית ל"אימון בעשיית צרכים" הוצגה בארצות הברית על ידי אזרין ופוקס בשנת 1971, בעקבות ניסוי שערכו באוכלוסייה של בוגרים בעלי פיגור קשה, ששהו שנים רבות במוסד והיו חסרי הרגלי ניקיון. בעזרת אימון אינטנסיבי, בשיטה המבוססת על עקרונות ההתניה והחיזוקים, הגיעו עורכי הניסוי לתוצאות של תשעים אחוז הצלחה ביכולת השליטה של הנבדקים בעשיית צורכיהם, בזמן ממוצע של ארבעה ימים.

חוקרים אלו ניסו ליישם את שיטתם באוכלוסיית תינוקות רגילים, במחקר שנערך על אוכלוסייה אקראית של מאתיים תינוקות ופעוטות. על פי שיטתם, רכישת המיומנויות החדשות נעשית בגישה של עיצוב התנהגות על ידי יצירת מערכת של תוצאות נעימות לילד (חיזוקים חיוביים) ותוצאות לא נעימות (ענישה מתונה, סנקציות), כנגד התנהגויות רצויות והתנהגויות לא רצויות.

בעקבות תוצאות מחקרם הציעו החוקרים שיטה שבה ניתן לגמול תינוקות רגילים ביום אחד* (על גישתם זו מבסס דר' פיל את שיטתו לגמילה מחיתולים שפורסמה לאחרונה).

התאמת גישת "היענות לצרכים" לילדים מעוכבי התפתחות

לתפישתי, בכל הנוגע לגמילה מחיתולים, ילדים מעוכבי התפתחות אינם ילדים עם צרכים מיוחדים (ואין זה רק משחק מילים). אלו הם ילדים, שכמו כל תינוק, פעוט וילד "רגיל" צריכים ויכולים ללמוד לשלוט בעשיית הצרכים שלהם.

עקרונית, גישת ה"היענות לצרכים" ניתנת ליישום על חלק גדול מאוד מהילדים מעוכבי ההתפתחות. בכתבה גמילה מחיתולים: איך להתחיל כבר בגיל שנה וחצי הצגתי את התימוכין להנחתי שתינוקות צעירים ביותר יכולים ללמוד לשלוט, במידה סבירה, בעשיית צורכיהם. אם כך, מדוע שילד, הגם שלוקה או מתעכב בהתפתחותו המוטורית או הקוגניטיבית, לא יהיה בעל מסוגלות ויכולת שיש לתינוק בן חצי שנה, שנה או שנה וחצי?

על בסיס עבודתם של החוקרים אזרין ופוקס, אני טוענת שניתן לאמן ילדים בעלי עיכוב התפתחותי להתאפק ולסמן כשהם צריכים לעשות את צורכיהם, כשם שניתן לאמן תינוקות בגיל שישה עד שנים עשר חודשים. אין, לטעמי, שום סיבה שבעולם להוסיף על הקשיים שילדים אלו והוריהם חווים גם כך: לפחות בענין השליטה על הצרכים אפשר לקדם אותם וצריך למנוע עיכוב נוסף ומיותר.

מובן שבבואנו לגמול ילד כזה, יש להתאים ברגישות את התהליך למגבלותיו; לדוגמה, מה שיתאים לילד הלוקה בתסמונת מקֶשֶת האוטיזם לא יתאים בהכרח לילד הסובל משיתוק מוחין. לאחרונה זכיתי לייעץ במספר מקרים של ילדים שניגמלו בהצלחה על פי גישת "היענות לצרכים", ביניהם ילדה לקויית שמיעה בת ארבע וילד חולה אפילפסיה בן שש. גמילתם עלתה יפה בזכות הוריהם שהתעקשו על רצונם שילדיהם יהיו גמולים ועמדו על כך, וזאת למרות חוסר התמיכה ואף אי שיתוף הפעולה של צוותי הגנים ואנשי הטיפול האחרים. הורים אלו האמינו במסוגלות של ילדיהם להיגמל והתגייסו להוביל את הילד בתהליך חינוכי הכרחי זה.

כל ילד ותכנית הגמילה המתאימה לו, למגבלותיו ולחוזקותיו. עם זאת, כל תכניות הגמילה הללו מושתתות על אותם עקרונות המופיעים בגישת ה"היענות לצרכים" ועל אותה חשיבה שבבסיסה האמונה והידיעה שהילד "בשל" ויש לו פוטנציאל להיגמל. לפיכך המבוגרים המטפלים בו הם למעשה אלו שצריכים להיות בשלים ושלהם האחריות לעזור לילד לממש את היכולת הגלומה בו.

* Toilet training in less than a day / Azrin & Foxx, 1974 – השיטה מבוססת על מודל הלמידה הנרכשת (על בסיס ההתניה הקלאסית וההתניה האופרנטית). על מודל זה ביססו השניים גם את המודל של גמילת הלילה (1979)