באחד מימות השבוע, בעודי מהרהרת לאיזה נושא להקדיש את הפוסט הקרוב, קיבלתי את הפנייה הזו ו… הופ – הנה הפוסט לפניכם. כי ברור לי שהאמא הזו אינה היחידה שמתמודדת עם הסוגיה, והרי היא לפניכם:
"היי דפנה, אשמח לעצה ממך, אני אובדת עצות ולא יודעת איך לנהוג.
יש לי 3 ילדים- בני 6, 5 ו 3. בזמן האחרון, כאשר אני ובעלי רוצים ללכת לכל מיני מקומות עם הילדים (למשל לגיסתי או לסבתא) אז הגדולות לא רוצות ללכת לשם. הן מוחות שהן לא רוצות לבוא כי לא כיף להן שם או שאין שם מה לעשות.
השאלה שלי היא האם עלינו לחייב אותן לבוא איתנו כי אנחנו קבענו, או שעלינו לכבד את ההחלטה שלהן ולחפש חלופה אחרת? איך לנהוג???".
אני בספק אם יש הורה שלא נתקל בסיטואציה הזו. אותי זה החזיר +20 שנים אחורה, כשכמעט בכל פעם שרצינו לצאת מהבית היה התורן מבין הארבעה (האמת היא שזה היה כמעט תמיד אותו אחד…) שהיה מתחיל למחות ביבבה קלה. מיותר להוסיף שלא היתה אפילו פעם אחת, שאחרי שיצא איתנו למרות מחאתו, הוא חזר הביתה כשפניו מאירות תוך שהוא מודה ש"כן, היה כיף"…
"אז תזכור את זה בפעם הבאה כשלא תרצה לבוא אתנו?". כן, הוא יזכור, כך היה מבטיח. וכמה ימים אחרי זה – כאילו כלום, שוב רוצים לצאת ושוב הוא מייבב במחאה…
ברגעים הראשונים אחרי קריאת פנייתה של האם חשתי מוצפת בבליל מחשבות, ולרגע תהיתי מה אני עונה לה. אך די מהר התחלתי לעשות סדר במחשבות שלי והכיוון החל להיות לי ברור. לא כי יש לי 'תשובה בשלוף' על כל שאלה שכזו, אלא משום שלשמחתי יש לי מודל שבעזרתו אני מוצאת את המענה לסוגיות חינוכיות שונות.
מכיוון שמהתכתבות קודמת עם האמא ידעתי שיש לה את ספרי "הורות מובילה" החלטתי להפנות אותה חזרה אליו. היא אמורה למצוא בו וב'מודל עשרת מרכיבי הענקת הגבולות' מענה לסוגיה שלפניה, כמו גם לכל סוגיה אחרת שהיא עשויה להתקל בה. בדיוק כפי שאני עושה. אני באמת מאמינה שהיא תמצא את התשובה שלה ושהיא אינה זקוקה לתשובה ממני.
'מודל עשרת המרכיבים' עוזר לנו, ההורים, לעשות סדר בהתלבטויות שלנו כשאנחנו רוצים לקבל החלטות חינוכיות, להציב גבולות, או לקבוע כללים. כך שהוא מתאים מאוד לסוגיה שלפנינו. הפעם אדגים זאת "על קצה המזלג", דרך שימוש בשלושת המרכיבים הראשונים בלבד:
- נחרצות הורית:
לפני הכל האמא צריכה לדעת מה עמדתה בסוגיה, מה היא רוצה. כיצד לדעתה יש לנהוג סביב היציאות המשפחתיות מהבית. מה היא מרגישה כלפי הרעיון של לכפות על הילדות לצאת איתם מהבית בשבתות. איך היא היתה רוצה שהדברים יתרחשו, מה הכלל אותו היא רוצה לקבוע. מה החזון שלה: לו יכלה שיקרה כל דבר שהיא רוצה – מה היתה רוצה שיקרה. מה הפנטזיה שלה בנוגע לסוגיה?
תשובה אפשרית של האמא:
אני רוצה לצאת כל שבת, לאן שההורים מחליטים, עם שלושת הילדים, מבלי שהם מתרעמים, וגם היתה רוצה שהם יהנו. - התאמת ההחלטה החינוכית לילדים:
אוקיי, עכשיו האמא יודעת מהי ההחלטה החינוכית שהיא היתה רוצה לקבל. כעת, היא מוזמנת לרדת מאולימפוס-קבלת-ההחלטות ומתבקשת להתחבר למציאות: לראות את הילדים שלה, את הרצונות שלהם, את הצרכים שלהם, מה מתאים להם? מה הוגן והגיוני לצפות ולדרוש מהם?
תשובה אפשרית של האמא:
לצד זה שאני הייתי רוצה שהילדות יבואו אתנו תמיד ובחשק, אני גם מבינה שיש מקומות שהילדות הגדולות פחות אוהבות ללכת אליהם, כי כנראה משעמם להן שם ולא כיף להן. אמצא פשרה כלשהי שתראה לי נכונה, בה הן מצטרפות אלינו למקומות מסויימים, גם אם זה לא מוצא חן בעיניהן במיוחד, ונשתדל להפוך את היציאות האלה ליותר מעניינות ומהנות עבורן,. במקביל אנחנו נדאג לאזן את זה עם יציאות למקומות שהן רוצות ובוחרות. כך כולנו כמשפחה נתפשר ונבוא האחד לקראת השני ונדאג שכל אחד יקבל מענה מסוים לרצונותיו ולצרכיו. - תיאום עמדות ושיתוף פעולה הורי:
כעת, משהתגבשה דעתה של האמא באשר לסוגיה שהעסיקה אותה, רצוי מאוד שתנהל דיון על כך עם בן זוגה, ההורה השני. האמא יכולה לשתף אותו בתהליך החשיבה שלה סביב הסוגיה. הוא יציג בתורו את עמדתו, וביחד הם יגבשו החלטה שמקובלת על שניהם, שאותה יוכלו בהמשך לבצע.
החלטה אפשרית של זוג ההורים:
על היציאות המשפחתיות מחליטים רק ההורים. עם זאת אנחנו נטה אוזן לרצונות של הילדות. חשוב לשנינו שהיציאות המשפחתיות יכללו את כל הילדים ולכן נעמוד על כך, אך נשתדל להפוך את היציאות האלה למעניינות ומהנות לילדות. בנוסף, נתאים חלק מהיציאות לצרכים ולרצונות של הילדות.
לאורך שנות ההורות מצפות לנו מאות התלבטויות, סוגיות והחלטות חינוכיות.
איזו הקלה היא כשיש בידינו מודל-קבלת-החלטות בהיר ו'ידידותי למשתמש', החוסך מאתנו התלבטויות מיותרות ומאפשר לנו לחוש שאנו מסוגלים להתמודד בכוחות עצמנו עם סוגיות חינוכיות שונות שצצות לאורך השנים.