מכתבי תודה

שלום דפנה, הגענו אליך אבודים, כשברור לנו שאנחנו עושים משהו לא נכון. 3 חודשים של גמילה שלא התקדמו לשום מקום. מ' בן 3 וחצי הבין

דפנה, אני מתנצלת שלקח לי הרבה זמן לעדכן. דיברנו לפני כמה שבועות, היה נראה שאנחנו תקועים. אלונה היתה עושה בתחתונים בגן כל יום, איתנו היתה

אני רוצה להודות לך על זה שהפכת אותי לאמא מאושרת ויותר חשוב את יהונתן לילד מאושר ומשוחרר. אין ספק שברגע שפגשתי אותך ידעתי שאת תעזרי

הי דפנה, יוני הגיע היום לגן ללא חיתול בתיק. עושה קקי בשירותים, נגמל בלילה! תודה! (מיסרון מאמא, פסיכולוגית התפתחותית במקצועה, שהגיעה לייעוץ מכיוון שלמרות הכשרתה

(לפעמים גם במשיבון אפשר למצוא הרבה נחת 🙂 "דפנה היי, מה שלומך? מדברת א' אמא של ש'. היינו אצלך בטיפול בפסח והפעם לא התקשרתי לשאול

תבורכי! האוצר שלנו עשה בשירותים ותחתוניו נקיים כבר שלוש פעמים. מתמוגג מסיפוק ומהתרגשות. תודה תודה! (מיסרון מהוריו של אופיר בן הארבע ושלושה חודשים, שהיו איתו

היי דפנה, ברצוני לעדכן אותך על ההתקדמות של א'. היינו אצלך לפני כחודש ביום שישי הדרכת אותנו מה לעשות ומה להגיד, על מנת שיעשה קקי

"אמא ,אבא, אני כבר עושה לבד, איזה כיף לי ועכשיו במקום חיתולים אפשר לקנות לגו" זה המשפט שחתם את המסע המאתגר שלנו כהורים בתהליך הגמילה

שלום דפנה, אמנם אני כותבת לך מאוד באיחור, אבל אני חייבת להודות לך על השינוי בחיינו,ולכן מוטב מאוחר מאף פעם. הגענו אליך בסוף ספטמבר ליעוץ