מכתבי תודה

(1) שלום דפנה, אנחנו חוששים שלבנינו ע. הייתה חווית גמילה טראומתית מקקי במסגרת הגן הקודם. כיום הוא סובל מהתאפקויות קשות, עצירויות המלוות בכאבים ובסבל. התייעצנו

שלום דפנה, אמנם אני כותבת לך מאוד באיחור, אבל אני חייבת להודות לך על השינוי בחיינו,ולכן מוטב מאוחר מאף פעם. הגענו אליך בסוף ספטמבר ליעוץ

שמי —-, שמעתי עלייך מחברה, קראתי את "היענות לצרכים" ומאוד התחברתי לגישה שלך. ממש רציתי לשמוע יותר וכשגיליתי את "הורות מובילה" הרגשתי כאילו נפל בחלקי

דפנה שלום! הגענו אלייך אחרי תקופה ארוכה של תסכולים. התייעצנו עם מגוון אנשי מקצוע וחינוך ואפילו עברנו טיפול פסיכולוגי (CBT) ושום דבר לא עזר! הקקי

הי דפנה, יוני הגיע היום לגן ללא חיתול בתיק. עושה קקי בשירותים, נגמל בלילה! תודה! (מיסרון מאמא, פסיכולוגית התפתחותית במקצועה, שהגיעה לייעוץ מכיוון שלמרות הכשרתה

דפנה תקרא לזה אופוריה כנראה… היה היום רק פספוס אחד!!! היא ביקשה ללכת לסיר כשהיה לה מספר 2… וגם כבר יומיים היא קמה יבשה משנת

היי דפנה מה שלומך? מכיוון שעכשיו זאת תקופה של "גמילה מחיתולים" בהרבה בתים וכותבים על הנושא בלי סוף רציתי לשתף אותך בגמילה של מאיה, שכמובן

(לפעמים גם במשיבון אפשר למצוא הרבה נחת 🙂 "דפנה היי, מה שלומך? מדברת א' אמא של ש'. היינו אצלך בטיפול בפסח והפעם לא התקשרתי לשאול

"אמא ,אבא, אני כבר עושה לבד, איזה כיף לי ועכשיו במקום חיתולים אפשר לקנות לגו" זה המשפט שחתם את המסע המאתגר שלנו כהורים בתהליך הגמילה