מכתבי תודה

מה אוכל לכתוב לך דפנה יקירה, שום מילה שאכתוב או אומר לך.. לא יוכלו לתאר את גודל ההרגשה. הצלת את נפשי המיוסרת לאורך זמן, הצלת

דפנה, אני מתנצלת שלקח לי הרבה זמן לעדכן. דיברנו לפני כמה שבועות, היה נראה שאנחנו תקועים. אלונה היתה עושה בתחתונים בגן כל יום, איתנו היתה

הי דפנה, עבר שבוע מאז שדיברנו בטלפון, וכפי שאמרתי לך שאעשה, החל מיום שישי שעבר בצהרים יואבי בלי חיתול!!!!! בסה"כ השבוע הראשון עבר בסדר, אומנם

לדפנה, הגענו אלייך לפני מספר חודשים בעקבות בעיית גמילה של בננו הקטן שהיה בן שלוש ושלושה חודשים. היינו נואשים, בננו היה גמול מפיפי באופן מושלם

הי דפנה, היינו אצלך ביום שני בבוקר לייעוץ בזק לגבי ביתנו רוני אני שמחה מאוד לעדכן אותך שלא היה שום פספוס כבר שלושה ימים! ביומיים

דפנה תקרא לזה אופוריה כנראה… היה היום רק פספוס אחד!!! היא ביקשה ללכת לסיר כשהיה לה מספר 2… וגם כבר יומיים היא קמה יבשה משנת

"אמא ,אבא, אני כבר עושה לבד, איזה כיף לי ועכשיו במקום חיתולים אפשר לקנות לגו" זה המשפט שחתם את המסע המאתגר שלנו כהורים בתהליך הגמילה

הי דפנה, יוני הגיע היום לגן ללא חיתול בתיק. עושה קקי בשירותים, נגמל בלילה! תודה! (מיסרון מאמא, פסיכולוגית התפתחותית במקצועה, שהגיעה לייעוץ מכיוון שלמרות הכשרתה

הי דפנה, תודה לאל ולך… היה קקי בשירותים! (מיסרון מאימו של אסף בן ה-4, שחשה חסרת אונים מול מצב שבו מאז תהליך הגמילה, למעלה משנה,